[Lyric] העננים הכבולים - Haananim Hacvulim ( - Prophet Nissim)

אני היחיד מסוגי אני הראשון לשמי
אין לי כוח לעצמי
אל תשאלי מי שלח אותי אל תשאלי מי
פשוט תקשיבי אל תרדמי
ההרשמה נפתחה אז מהר תרשמי
הכל מתחיל בעולם הגשמי
העולם קרא לי אז באתי כדאי שתשמעי
העננים בוכים על חלוני כל בוקר אז נכנעתי
בואי אספר לך את כל מה ששמעתי
הענן כולו בוער כבר שעות
להבות אדומות עליו מוצגות
ממחיזות נבואות שבאוזניי שרות
סיפור האנושות סיפור הבאות
העלילה מסורבלת אספר את המסקנות
לא מבטיח לצנזר אני לא מפזר הבטחות
אני נביא אמת אני מספר רק אמיתות
עם סיפור רקע שכזה יהיו עוד זוועות
מתחת לרקיע הזה עומדות לקרות אסונות
אתחיל במה שהולך לקרות
אסיים במה שצריך לעשות
אני לבדי מסתכל אל השמיים
עננים מסתדרים מעליי כפליים
בערה פנימית ענן צועק לחיים
הגיצים שבו שורפים את המים
מתקדם לקדמת השמיים ההצגה מתחילה
יציג טרגדיה אבסורדית ללא מחילה
באש ובמים מספר חטאים מעוררי בחילה
והנה דמות משנה מתקדמת בזחילה
מטר בכי חתיכת ענן אומללה
מרוב שקלה דעתה לשיעבוד נפלה
ענני סופה ענקיים היו למפלה
סתמו את הברזים החופש היה בשלילה
יום אחד אישרו רק לשלג אישור נפילה
כל שנותר לה זה לחזור אל המחילה
החורף הכבד השתלט הקפיא את מסלולה
וכך החופש לבכות הצטמצם כמו קרח
טיפטפה אל הביוב עלה גל של סרח
נחשפה חולשתה מיד נקטפה כמו פרח
כעונש מחנך הושלחה אל ים המלח
שם קיומה נקטן גוססת מעל הנשר הקירח

ואתם לא תקשיבו זה נכתב מראש
אפילו עם נבואה חזקה כמכוש
ואני ממזמן כבר לא יכול לפרוש
זה קרב מול הזמן אסור לנטוש
אם רוצים לראות את הסוף
אבל הזמן הוא אינסופ
אם ככה למה להיות פילוסוף
יש לי תשובה עכשיו כנפיים לפרוש
כי היא נמצאת על העננים
שם תראו אנשים מתענים
סובלים כי העולם בנוי משאננים
למרות זאת הסימנים עדיין ניתנים
למקרה שעוד בעולם נשארו נביאים
אין לי שגעון גדלות רק שגעון
הנבואות באות שאני רוצה לישון
לא ישנתי רצוף מהראשון לראשון
בלי לעצום עין כבר סוף השנתון
והעתיד שלי כבול עם כולם
לרגע אני רואה שיכול להשתפר העולם
כן יש לנו חופש לבחור אולם
עדיין יש אנשים ששואפים לעולם נכלם
לא רוצים לשמוע שזו לא קנוניה
אולי מקשיבים אבל רק לשנייה
הם כנועים רק לאפשרות השנייה

כל השפיות שלי התאדתה
הכוס מנותצת על אדמתה
זה בה בירושה, הוכתמת
לא משנה כמה מסכה נעטה
כמה תחשוב שהמחשבה פורמטה
לצורה הזאת נולדת והתואמת
הגיון בריא דקלמת וביימת
כשהכוס נשברה עצמת ונרדמת
על ידי הגנים נעקצת
כבר כל השפיות שלי התאדתה
שלולית שכל מול שמש קופחת, קופחת